BETRAYAL BY YESHA LEADERS HIGHLIGHTED: A struggle with two fronts - חזית ארץ ישראל,באילו תנאים

.Nadia Matar sent this. 

Let me add: FOR REAL UNDERSTANDING OF WHAT HAPPENED IN GUSH KATIF, WATCH THE VIDEOS  THAT APPEAR IN THE SIDEBAR OF THIS BLOG, MERAGLIM 1 TO 4. THEY ARE EXTREMELY REVEALING AND UPSETTING, YOU CAN WATCH THE TRAITORS IN ACTION.

Dear Friends,

the following article by Attn Elyakim Haetzni appeared this past Friday in Hebrew in the Besheva newspaper.

Women in Green thanks Timna Katz for translating it.

This article is a must read. It warns us not to fall once again in the trap of  uniting  with the Yesha Council for the upcoming struggle for Judea and Samaria.

As Elyakim Haetzni explains, the Yesha Council only deals with "coordinated protests" which basically are fake protests.

These were the protests that were held prior to the expulsion from Gush Katif in Kfar Maimon for instance.

If we want to succeed in the struggle for Judea and Samaria, which is the struggle for the survival of the State of Israel, we must have a struggle with at least two fronts. A must read.

                                              A Struggle With Two Fronts

By Elyakim Ha'etzni

It is impossible to form a united front in the struggle for Judea and Samaria.  The Yesha Council cannot work cooperatively with organizations like Homesh First.

It looks like the die is cast.  Netanyahu has given Abu-Mazen everything he asked for even before negotiations commenced.  He capitulated in his characteristic style: for outside consumption, he declared there will be no "prior conditions", while agreeing in advance to every word of an American letter of guarantee to Abu-Mazen that will promise the Arabs the '67 borders with "adjustments."  Once negotiations begin, the letter will be flourished and the two "innocents," Benny and Bugi, will be told that it can't be repudiated.  They will then lead the rest of the Likud into the trap, as they did with the building freeze.  If Netanyahu wasn't engaging in deceptive games, he would tell the Americans that if they promise the Arabs the '67 borders and Jerusalem up front, there will be no negotiations, because no sane Arab will take anything less than what the Americans already gave him.  Therefore, the game is fixed: the Arabs won't have to make even one thin concession, while the American payback to Israel – a guarantee of the Jewishness of the state – is a joke.  What territories will Netanyahu be able to give up for the right to sing "HaTikva" or to bless the new moon?

MK Uri Ariel is calling on the public to overcome its apathy and to act now.  As a first step, he proposes reconstituting the "Land of Israel Front", which was an alignment of all the right-wing organizations with the Yesha Council.  However, the "Land of Israel Front" was established before the great ideological fissure caused by the Expulsion.

Two interviews say it all.

Ex-Police Commander Moshe Karadi, one of the principal figures responsible for the Expulsion, explained its success as follows (Arutz 7, "Local Time"): "We couldn't have achieved these results (completing the expulsion in six days) without having developed a working relationship between our leadership and theirs.  I think the settlement leadership deserves our tremendous appreciation.  Beyond the official discussions between the highest echelons of the security services and the heads of the settlers, there were informal meetings . . .in certain instances we allowed them to engage in acts like blocking roads, out of an understanding that they had to express their protest."

Coordinated protest is, of course, fake protest.  And, indeed, after the fact it was revealed that during the siege of Kfar Maimon, the Yesha Council allowed a plain clothed police officer to be present at its meetings.  The tens of thousands of protesters who came to Kfar Maimon were told that the crowd would breach the fence and continue on to Gush Katif when the dispersal of the protesters had already been agreed upon with the police.  After the whole Kfar Maimon campaign collapsed, those responsible for the farce revealed the ideology behind the theatrics: it would be unthinkable to "beat the IDF" and to undermine the authority of the state – even at the awful price of "disengagement".

Pinchas Wallerstein, Director-General of the Yesha Council,* expressed this orientation as far back as Sept. 13, 2005: "Whatever it is, we'll accept the decision of the people.  We'll go with the people of Israel no matter where it takes us, even if into exile."  Lately, in a meeting with the Upper Galilee Council, he said: "Our meetings with you, residents of the Galilee, changed a lot for me, including a readiness to accept the decision of the people on the matters closest to our hearts, that will in the future be brought to a referendum." 

Even if there were such a majority, which is not the case, Wallerstein's approach is completely rejected by those who understand that the "the State above all" is a fascist mindset that allowed psychologists to brainwash the soldiers of the expulsion and to turn them into robots.

The foundation stone of democracy is the insistence that fundamental human rights trump both the authority of the state and majority rule.  Among those fundamental rights, of course, is the right to protection from tyrannical expulsion and dispossession.  In the State of the Jews, the historic Jewish right to the Land of Israel is also a foundational pillar that no government or majority can deny.

This conflict with the Yesha Council remains in place: Whoever sees the Peres-Barak-Netanyahu plan as a national crime and as a crime against humanity will call for resistance, disobedience, and for refusal to obey expulsion orders.  He will declare that the government has crossed all red lines, and won't wait for permission from Karadi's successor to block roads.  The people of "Homesh First" aren't asking for permission to be in Homesh, whereas the Yesha Council won't set foot there without a permit.

While the Hagana, the Irgun, and the Lechi brought about Israel's independence jointly, historians only see this happy harmony of results in hindsight.  In real time, an ugly and bloody civil war waged.  In order not to repeat those mistakes, it would be better for each side to go their own way.  Let there be no public arguments or recriminations and, whenever possible, let there be coordination.

Just don't attempt the impossible: those who sanctify the state and majority rule at any price and those who refuse to tolerate forfeiting the Jewish right to the Land of Israel or  human rights, can't form a united front.

Take note, MK Ariel!

* On January 11, 2010, Pinchas Wallerstein resigned his position in the Yesha Council.

חזית ארץ ישראל,באילו תנאי:

בעת שמועצת יש"ע מנסה שוב למשוך את המושכות ומציגה עצמה כאילו שהיא מנהלת מאבק- עלינו לזכור שבדיוק כך היא התנהגה בגוש קטיף , עד שהתברר לכולנו שהמאבק של מועצת יש"ע הוא מאבק מזוייף- כי הפגנות מתואמות עם השלטון אינם מהווים מאבק אלא מאבק מזויף.

כעת, לקראת המאבק על יהודה ושומרון אסור לנו לעשות את אותן הטעויות שעשינו בקיץ 2005. אסור לנו להקים חזית הנהגתית אחת .

את זה מסביר אליקים העצני במאמר נפלא שהופיע בבשבע. למטה מופיע התרגום לאנגלית-תודה לתמנה כץ על התרגום

-----------------------------------------------------------------------------

אליקים  העצני                                    

                                                      4.1.2010

כנראה שנפל הפור. נתניהו נותן לאבו-מאזן כל שביקש עוד טרם החל המו'מ, ובצורה האופיינית לו: כלפי חוץ מכריז "בלי תנאים מוקדמים", בעוד מכתב-ערבויות אמריקני לאבו מאזן, שכל מילה בו סוכמה מראש עם נתניהו, יבטיח לערבים מראש את גבולות 67' "עם תיקונים". אח'כ יאמר לשני ה"תמים", בני ובוגי, שהערבות האמריקנית בלתי הפיכה, ושני החלילנים מהמלין יצעידו את הליכוד אחריהם לתוך המים, כמו שעשו ב"הקפאה". לולא היה נתניהו מתעתע ומאחז עיניים, היה מודיע לאמריקנים עכשיו,  שאם יבטיחו לערבים מראש את 67' ואת ירושלים - לא יהיה מו'מ, כי שום ערבי שפוי לא ייקח פחות  ממה שהאמריקנים כבר נתנו לו. וכך, המשחק מכור, ובאפס מחיר. מפני שה"תמורה" האמריקנית - ערבות ל"יהודיות" המדינה  היא  בדיחה. מניין ייקח עכשיו נתניהו שטחים לתת תמורת שירת "התקווה" או  אמירת קידוש לבנה?

ח"כ אורי אריאל קורא לצאת מן האדישות ולפעול עכשיו, וכצעד ראשון מציע להקים מחדש את  "חזית ארץ ישראל", שבה התקבצו מסביב למועצת יש"ע כל ארגוני הימין. היה זה לפני השבר הגדול של הגירוש, שחולל פילוג אידיאולוגי במחנה המתנחלים.

שני ראיונות אומרים הכל.

אחראי מרכזי לגירוש, מפכ"ל המשטרה משה קראדי, פתח את פיו ( ערוץ 7, "זמן מקומי"):

"אי אפשר היה להגיע לתוצאות אלו (סיום הגירוש ב-6 ימים) מבלי לפתח מערכת יחסים בין המנהיגות שלנו לשלהם. אני חושב שמגיעה הערכה רבה למנהיגי המתנחלים. מעבר לדיונים הרשמיים בין צמרת כוחות הביטחון לראשי המתיישבים היו מפגשים לא פורמאליים... במקרים מסוימים הרשינו להם לעשות פעולות כמו חסימת כביש, מתוך הבנה שהם צריכים להביע מחאה".

"התנגדות" מתואמת היא כמובן בלוף. ואכן, בדיעבד נודע, שבמצור כפר מימון אפשרה מועצת יש"ע לקצין משטרה ללא מדים להיות נוכח בישיבותיה ולציבור הרבבות אמרה שהוא צועד לפרוץ את הגדר  להגיע לגוש קטיף, כשפיזור ההמונים כבר היה מסוכם עם המשטרה. אחרי המפולת חשפו האחראים לתרגיל הזה את האידיאולוגיה שמאחוריו: אסור "לנצח את צה"ל" ולערער את סמכות המדינה, גם במחיר הנורא של "ההתנתקות".

את הגישה הזו ביטא פנחס וולרשטיין, היום מנכ"ל מועצת יש"ע, עוד ב-13.9.05: "בכל מקרה נקבל את הכרעת העם. נלך עם עם ישראל לכל מקום, גם לגולה". ולאחרונה, בפגישה עם מועצת גליל עליון, אמר: "המפגשים איתכם, אנשי הגליל, שינו אצלי הרבה דברים, כולל הסכמה לקבל את הכרעת העם בנושאי הליבה שלנו, שיובאו בעתיד למישאל עם". את העמדה הזאת דוחים בשתי ידיים היודעים, שזו תפיסה פאשיסטית והזוכרים, שסיסמת "המדינה מעל לכל" היא הנוסחה שבעזרתה הפנטו הפסיכולוגים את החיילים של הגירוש והפכו אותם לרובוטים.

הדמוקרטיה גורסת, שזכויות היסוד של האדם הן מעל למדינה ומעל להחלטות הרוב ובין הזכויות הללו, כמובן, הגנת אדם וציבור מפני גירוש, עקירה ונישול. במדינת היהודים, גם בעלותו של העם היהודי על ארצו היא זכות חוקתית ששום ממשלה ורוב אינם רשאים לגעת בה.

המחלוקת הזאת עם מועצת יש"ע בעינה עומדת: מי שרואה בתכנית פרס-ברק-נתניהו פשע לאומי ופשע נגד האנושות יקרא להתנגדות, לאי-ציות ולסירוב לפקודות גירוש, יכריז "שנשברו הכלים" ולא יחסום כביש רק באישור יורשו של קראדי. אנשי "חומש תחילה" אינם מבקשים רישיון להיות שם; מועצת יש"ע אינה עולה בלי רישיון.

ההגנה, האצ"ל והלח"י הביאו את השחרור ביחד, אבל את ההרמוניה הזאת רואה ההיסטוריון רק בדיעבד. בזמן אמת היתה שם מלחמת אחים מכוערת ומדממת. כדי שלא לחזור על השגיאות, מוטב שכל תפיסה תלך בדרכה, אם כי אין הצדקה למחלוקות פומביות ואפילו לתאם מהלכים, אפשר.

רק דבר אחד לא ייתכן: שמקדשי המדינה והחלטות הרוב בכל מחיר והמסרבים לשלם את המחיר של דריסת  א'י וזכויות האדם - יצליחו לפעול ב"חזית" אחת.

 לתשומת ליבך, ח"כ אריאל.